משבר ומשמעותו למערכת העצבים שלנו...ולמה יש תקווה גם פה

בחרתי לכתוב על מערכת העצבים והתפקיד שלה בהתמודדות שלנו עם משבר מאחר ובאינספור טיפולים ומקרים בהם נתקלתי, היא הייתה מחסום שמנע מהמטופל להחלים.

אז משבר זו מילה שנשמעת לי דרמטית וגדולה ובצורה אסוציאטיבית עולות לי תמונות של אסונות.

אבל כשאני מנסה לדלות מידע על משבר מהחוויה האישית שלי ומהדרך שעשיתי, אני מבינה שמשבר זה לא מהכרח דרמה ויוזאלית שכולם יכולים להסכים על איך היא ניראית.

אם ניגש למשבר מהמקום החושי, קצת יותר קל לחבר תיאור שקל לרבים להזדהות איתו.

כשמשבר מציף את חושינו בהבזק מהיר, תחושת השליטה וההתמצאות שלנו התעררו ולפתע לא ברור לנו אם כל ההנחות עליהם נשענו והסדר שדמיינו במוחנו עוד רלוונטים לרגע החדש הזה.

השינוי מרגיש לא לגמרי ברמת המחשבות אלא נחווה ברמת הגוף, אפשר לתאר את התחושה כשינוי במהירות של הבזק ששוטף את הגוף בתחושה של חוסר נוחות והתכווצות. 

התכווצות של עומק הנשימה... התכווצות הגוף... תחושה דריכות.. הדופק פועם בקצב אחר

ובאופן כללי אנחנו לא רגועים.. רפויים.. אין זרימה בגוף.

לתיאור התחושתי של החוויה גופנית בזמן משבר קוראים - מצב חירום אליו נכנסת מערכת העצבים שלנו. 

מה הכוונה חירום? 

אז אם אני בתחושה שהכל צפוי וניראה שההנחות שלי מסתדרות עם איך שהדברים מתנהלים, אני מרגישה חוויה של שיגרה. כשזה משתנה,הגוף, או יותר במדוייק, מערכת העצבים, עושה מעבר למצב חירום. 

למה זה בכלל מעניין מהם שני מצבי מערכת העצבים? 

כי מערכת העצבים שלנו היא כמו קב"ט (קצין הביטחון) טוב ודרוך שתפקידו לוודא שבמשמרת שלו שלא מתפספס אף אירוע מאיים. 

לכן, הקב״ט (מערכת העצבים) לא בוחל באמצעים וכשאירוע מסווג כאיום, הוא מפעיל את האזעקות ועובר משיגרה לחירום, בהבזק הרגע. 

מה הבעיה בקב״ט הזה שעושה את תפקידו כל כך נאמנה?

שמערכת העבצבים לא מסוגלת לקיים שיגרה וחירום  במקביל. או שהעזאקות הודלקו ועכשיו הגוף עובר למצב חירום או שהוא בשיגרה והשקט חזר לאיזור. מה שיותר מעניין הוא שבכל מצב עצבי, חירום/שיגרה, מתקיימים תהליכים פיסיולוגיים ייחודיים ושלא מתקיימים במצב ההופכי לו. 

בשיגרה (או - המצב הפרה-סימפטטי) מתקיימים תהליכים שדורשים זמן ממושך ואנרגיה רבה כמו עיכול, תיקון הגוף ובנייתו מחדש ולמידה וגישה ליצירתיות שלנו. 

עכשיו אפשר להבין את התחושה כשמשבר מציף את החוויה שלנו. אז, הרעיון של לשבת ללמוד משהו חדש נשמע הזוי ואפילו להצליח להבין משהו מורכב מרגיש לא אפשרי באותו רגע. 

במצב של חירום כל הרצון לאכול נעלם וכאבים בבטן מלאה במזון מופיעים בפתאומיות. 

ואולי הדבר הכי קריטי... חוסר היכולת של הגוף לתקן ולבנות את עצמו מחדש, הוא הדבר ששווה להתעכב עליו. 

למה? 

כי מצב החירום הזה, אם הוא ימשך הרבה זמן והקבט לא יקבע ש"זהו האיום הוסר! כולם יכולים לחזור לשיגרה!" 

אז ההפסקה בתהליכי התיקון ובנייה מחדש של הגוף, הופכת לארוכת טווח. דוגמא כל כך ברורה של התחושה הזו היא השנה האחרונה, מאז ה-7 באוקטובר,תחושת החירום והאיום של המשבר לא הפסיקה והתמשכה כבר יותר משנה.

למה שהחירום נמשך לאורך זמן ממושך זה כל כך קשה? 

חוסר היכולת לתקן את שדורש תיקון ולהשקיע בבנייה מחדש, לאורך תקופה ארוכה פשוט מביא אותנו למצב של הרס הולך ומתרחב.. הידלדלות במשאבים.. ותחושה של מצוקה קבועה (כרונית). 

ואם נחזור לדבר על זה במושגים הפיזיים והביולוגיים, המשמעות היא הרס הולך וגדל של רקמות הגוף, הידלדלות משאבי הגוף ומצב של מצוקה-מחלה כרונית.

אז משך מצב החירום הוא קריטי כאן! 

המצב האידיאלי הוא שנצליח לצאת מחירום כמה שיותר מהר ונחזור לשיגרה שלנו.. לתקן ולבנות את הגוף מחדש, לעכל בנינוחות, לחשוב ביצירתיות..ללמוד דברים חדשים. 

אבל, לא קל לחזור לשיגרה ומצב בו שמשך התקופה בה נמצא הגוף במצב חירום (מצב סימפטטי)

הופך לשנים, אז הביטוי התסמיני (הסיפטומטי) הגופני שנחווה יהיה מחלה כרונית (קבוע).

זהו שלב שבו רוב האנשים יגיעו לרופא עם תסמינים/סימפטומים/תלונות על כאבים ובעיות בתפקוד גופני כלשהו. הרופא יעשה את תפקידו נאמנה, כמו שלמד כל כך הרבה שנים במוסדות אקדמים מכובדים, וישדרך איזשהו טיפול תרופתי או התערבות ניתוחית שעשויים במידה מסויימת להחליש את תסמיני (הסימפטומים) המחלה הכאב/הפריחה או כל ביטוי חיצוני של הבעיה הפנימית שלהם. 

העניין הוא שהתסמינים הם לא המקור של שורש בעייתנו וגם אם נצליח לגרום להם להיות חלשים או כמעט לא מורגשים, המקור להופעתם לא נעלם. 

אפשר למשול את המענה הרפואי המערבי של רפואת השיגרה (דבר שלא נכון לגבי רפואת חירום מצילת חיים) למכונאי שצובע בשחור את לוח הנורות שמהבהבות ומאותתות על מחסור בשמן או כשל במנוע.

אז למה כל אחת ואחד מאיתנו ירוויח מהיכרות עם שני מצבי מערכת העצבים שלה/ו? 

כי הקבט הזה לא הולך לשום מקום ומערכת העצבים שלנו נאמנה לנו ובסה״כ הוכיחה את עצמה כבר מיליוני שנים.. לא רק בבני אדם אלא בכל יצור חיי, אז לא נפנה את האשמה עליה. 

הכירות עם מנגנוני גופנו היא היכרות עם עצמינו ובעיני כל הכירות עם עצמי היא הזדמנות לשפר את ההנאה שלי מחיי וממני.

אז לאור ההסבר על איך נחווים משברים/מצבי חירום ע״י מערכת העצבים שלנו והסכנה בהישארות במצב חירום/סימפטטי לאורך זמן, נרצה לסכם באופן פשוט שעדיף להמנע ממשברים! 

אך אם נתסכל על החיים שלנו וחוויות החיים של האנשים וסביבינו נודה שחיים ללא משברים לא ממש קיימים עבור אף אחד.

אז השאלה הבאה שצריכה להשאל היא - איך גורמים למערכת העצבים לא ל"התקע" על מצב החירום ולחזור לשיגרה? 

כאן נכנסת עשייה עצמאית או בליווי טיפולי במישורים גופניים, מנטליים וריגשיים. 

רבים, באופן אינטואיטיבי ועצמאי, משלבים עשייה שמרגיעה אותם כמו מדיטציה, ספורט, אמבטיות קרח, ריקוד, שיחה עם חברה, שנת צהריים, בילוי בים ועוד אינסוף דרכים מגוונות אחרות. לא סתם, רבים מהם מעידים ש"זה מציל אותם" והם דואגים לא לפספס יום בלי הפעילות המרגיעה שלהם. ספורט, אמבטיית קרח, שינה מרגיעה ועוד פעילויות נוספות - המשותף בין כולן הוא היכולת לווסת ולאתחל מחדש את מערכת העצבים שלנו. 

אז למה בכלל צריך ליווי טיפולי לוויסות מערכת העצבים ויציאה ממצב חירום? 

מאחר ובכל אחת ואחד מאיתנו קיים תת מודע, מאגר חוויות ומערכת אמונות ייחודיים לו, אופן ההתמודדות האישי שלו למול משברים עשויה להיות שונה ולא תמיד מאפשרת חזרה לשיגרה בצורה כל כך פשוטה. כאן, היכולת הטיפולית לגשת לאותם מנגנונים חבויים ולשנותם פותחת את החסמים לגישה הפשוטה לאיתחול וויסות מערכת העצבים חזרה לשיגרה. 

בהיבט נוסף, ולא פחות חשוב של הנושא שלנו, נמצא הדבש האמיתי.. 

מהו? 

כל משבר מביא לנו את המתנה הגדולה ביותר - הבנה ברורה מה אנחנו רוצים! 

כשקשה לנו.. לא טוב.. רע.. ברור לנו בצורה הרבה יותר חזקה מהו הרצון שלנו. 

המשבר נחווה בכל רבדינו ולכן והרצון שנבנה בנו לאורו של המשבר הוא ברור ומוחשי. קל לנו לתאר עכשיו ברמת הרגש, הגוף, החושים והדימיון, מה נירצה שכן יתקיים עבורינו. הידיעה הברורה שהתגבשה בנו היא מפתח ליצירה של אותו רצון בחיינו. 

למה? את זה נפרט בשיחה אחרת. אך בנתיים, נרוץ לסוף שיתן לנו תקווה והרגשה חיובית לגבי המשברים שלנו. אם נסתכל על חיינו במבט לאחור, במיוחד אם עברו שנים, נסכים לומר שכל אותם משברים שחווינו לא בהכרח היו לרעה. אפילו "נגזים" ונאמר שאחרי שעברנו הכל הם היו לטובה ושהנקודה בה אני נמצאת היום היא הכי טובה שהייתי בה איי פעם בחיי! אז איך זה? 

אנחנו נוטים להגיד באופן כללי בהסתכלות אחורנית ש"הכל מסתדר לטובה".

אמירה שלא ממש מצליחה לנחם אותנו בזמן שאנחנו בשיאו של המשבר.

אז יכול להיות שכרגע כשאת/ה נמצאים במהלכו של המשבר וחווים בגופכם את החירום שנכנסה אליו מערכת העצבים החכמה שלכם. ונורא קשה להסתפק בהסתכלות על גרף החיים שלכם ובהבנה החוויותית שלכם שחייכם תמיד איכשהו בשיפור מתמיד, כמספיקה עבורכם לאמץ את האמירה הכללית הזו "שהכל מסתדר לטובה" ולהרגיש טוב עכשיו. 

עזרה ותמיכה בזמן הזה מצליחות קודם כל לתת לנו תחושה שאנחנו לא לבד, שזה כבר המון! 

צרת רבים נחמת טיפשים.. לא ממש טיפשי ובסה״כ אנושי לא לרצות להיות לבד בקושי, בכאב ובמשבר. טיפול וליווי מדוייקים בזמן משבר מצליחים להפוך את חוויית המשבר להזדמנות לצמיחה וגדילה. לא רק בדיעבד במבט של שנים אחרי שנשכח המשבר, אלא ממש בשיא הסערה כשהכל מרגיש כואב, מייאש ונורא ובזמן שעזרה, תמיכה, נחמה ובהירות של ליווי מקצועי ומדוייק כל כך משמעותיות. 

מערכת העצבים היא מערכת השייכת לחלק הלא מודע שלנו. 

אותם חלקים לא מודעים הם אדירים ומאפשרים לנו יכולת אל אנושיות. כמו מחשב-על, לעבד כמויות של מידע המציף את חושינו להגיע למסקנות מהירות ולעשות קיצורי דרך מרשימים. 

אך בין היתר הם מאחסנים בתוכם גם מידע, אמונות והסקת מסקנות, שלא משרתים אותנו יותר. 

בעזרת טיפול אייפק וקניסיולוגיה אני מקבלת גישה לחלקים הלא מודעים שבנו. אני זוכה לשאול שאלות את אותם מחשבי על ולהבין את מקור משבר איתו מגיע מטופל. 

אז אפשרי לעשות את השינוי בחלק התת מודע שם נמצא מקור. 

אסיים בדוגמא שתזכיר לנו למה שווה לקבל תמיכה ועזרה בזמן משבר, להסכים לחוות אותו ולצאת מחוזקים בסופו ואפילו להרוויח ממנו. אשתמש בדוגמא מעולמות אחרים, שתעזור לכל אחת/ד להאמין ש"הכל מסתדר לטובה תמיד!", גם בשיאו של המשבר האישי שלהם. 

דוגמאת השוק הכלכלי העולמי. כשמסתכלים בזוום אין על העליות והירידות של הגרף, ניראה מפחיד לקנות ולהשקיע במניות ושאין יציבות, אך כעושים זום אווט ומסתכלים על גבי עשרות שנים, רואים שהמגמה היא עלייה.. תמיד! 

מי שבחר להסתכל על מצב השוק רק במבט מיקרו וייתכן וחווה שנה של משבר לא היה יכול להרגיש תקווה לשיפור או אפילו עלייה. הוא למעשה התעלם במהמגמה שהראה הגרף לאורך עשרות שנים.. פיספס את האופציה לראות מעבר למשברים הקטנים, שלא רק התאוששו למצב הקודם אלא עלו ממנו בצורה משמעותית. וכספית היה נהנה מעלייה בערך ההשקעה שלו אם רק היה מוכן להישאר בשוק בזמן המשבר ולא למכור את המניות שלו.

אז בנימה זו 

תפרגנו לעצמכם בעזרה בחציית המשברים שלכם זה שווה את הצמיחה שהם טומנים בחובם.