עימותים וההזדמנויות שטמונות בהם

בחרתי לדבר על עימותים מתוך הניסיון הטיפולי שלי. כל מטופל, בלי יוצא מהכלל, מעלה בעצמו את הנושא או שיוצא לנו להגיע לנושא העימותים דרך תת המודע שלו.

עימותים הם חלק משמעותי בחוויה האנושית. איך אנחנו מתנהלים- מרגישים, מאמינים ופועלים בהם, משפיע עלינו בצורה משמעותית ביותר.

איך תדעו זאת בעצמכם? תעצרו להיזכר בעימות ,שהתקיים בדימיון שלכם או ממש במציאות, בפעם האחרונה.

כמה זה השפיע עליכם?

מה הכוונה עימותים? 

כל התנגשות קטנה או גדולה עם אדם אחר, חוסר הסכמה גלויה או חוויה פנימית של קונפליקט שעוד לא תוקשרה החוצה למול הצד השני. 

אז מה כבר יש לחדש בנושא עימותים?

נתחיל בלדבר על "אמת".

בקונפליקט ועימות, ניראה שהדבר המרכזי הוא ויכוח על האמת, מי צודק ומי אשם.

הסתכלות על עימות כמאבק בו יש מנצחים ומפסידים מביאה לכך הרבה אנרגיה מושקעת בלעשות סדר בעובדות כדי שנצליח לחזור לתחושת שלשמות פנימית בתוכנו "אני בסיידר". אם אני מצליחה להסביר לעצמי למה הוא היה לא בסיידר ולהאשים אותו אז אני יכולה לה רגיש בנוח בתוכי. בצורה פשוטה - ניצחתי.

אז דבר ראשון נבין שאין אמת אחת.

כל אחד הוא ייחודיי. כלומר, שונה לחלוטין מכל בחינה וזה נובע מהעובדה שאין שני לנו ממש ברמה הגנטית. לכן, גם אם עברנו חוויות דומות, כמו אחים שגדלו בבית זהה, לא נחווה את אותם החוויות מעצם היותם אנשים שונים. אפשר להרחיב ולומר, שגם החוויה עצמה היא למעשה תמיד סובייקטיבית. מאחר ואין שניים זהים שיחוו אותה. 

אז אם נתבונן בעימות, מתוך ההבנה שאין אמת או מציאות אחת שנכונה עבור כולם, מאחר והיא נחווית ונקלטת בחושיו של כל אחד מהנוכחים בצורה אחרת, אז נאבד את הטעם בחיפוש עיקש אחר אמת אחת. 

ההסתכלות על עימות כמלחמתה מאבדת מכוחה והגישה שלנו מתרככת.

אם אין אמת אחת שצריך לקבוע אותה אז עם מה נותרנו?

נותרנו עם עולמינו הפנימי.

מה זה עולמינו הפנימי? ותת מודע?

עולמינו הפנימי הוא סך כל המחשבות, הרגשות, הזיכרונות, האמונות והתחושות שלנו. זהו המרחב הפנימי שלנו, שבו אנו חווים את עצמנו ואת העולם.

תת-המודע הוא חלק מהעולם הפנימי שלנו, שאינו נגיש למודעות שלנו באופן ישיר ולכן נקרא תת מודע. הוא מכיל זיכרונות המקודדים בנו ריגשית ובא לידי ביטוי באמונות ודפוסים האוטומטיים שלנו.

כך למעשה אנו חווים את עצמינו ואת העולם שסביבנו דרך האמונות והדפוסים התת מודעים שלנו.

הצורה בה נגיב, המחשבות שיעלו בנו והפרשנות שלנו לדברים הם כולם רמז לעולמינו החבוי והתת מודע. 

למה חשוב להבין את המקום של תת המודע ועולמינו הפנימי כשאנחנו נתקלים בעימות? כי כאן נמצא לב העניין.

אני מזמינה אתכם להסתכל על עימות כעל רגע בו תת המודע ועולמכם הפנימי והאוטומטי מתגלה במלוא עוצמתו ומאפשר לכם להיות מודעים אליו.

ברגע הקושי שמעלה העימות אנו נרגיש הצפה, תחושת דחיפות ולחץ . הלחץ שאנחנו חווים הוא הביטוי של אותם חלקים אוטומטיים שמשתלטים עלינו ברגע הצורך ומביאים את הפיתרון המובנה שמקודד בהם.

אך למעשה חבויים בתוכם רגשות ואמונות שלא תמיד נצליח לתאר אותם במילים בגלל האוטומטיות שבמנגנון ולכן חוסר המודעות אליו.

אפשר אף להגיד שמטרת אותם מנגנונים היא להגן ולשמור עלינו מפני סכנות ואיומים. אך אם החוויה שיצרה את הקוד האוטומטי הזה היא חוויה מוקדמת בחיינו, מגיל 5 וכניראה שהיא לא עדכנית להיום בגיל 32, שווה לנו לעצור להרהר בה ולהכניס מודעות כדי לעדכן אותה.

כשנסתכל על עימות כהזדמנות לרענן את הקודים החבויים לפיהם אנו מגיבים, נזכה בהזדמנות יקרה לתת לנו חופש מדפוסים שלא משרתים אותנו יותר או אפילו פוגעים בנו.

 מתי נדע שדפוס לא מודע קיים בנו הוא כזה שלא משרת אותנו יותר או אפילו פוגע בנו?

במקרים בהם באופן מודע אנחנו מייחלים למציאות אחרת אך לא מצליחים להשיג אותה. למשל, מציאת זוגיות היא מטרה גדולה שלנו אך לא ברור לנו למה אנחנו לא מצליחים להשיג אותה. אנחנו יוצאים לדייטים מנסים לייצר מערכות יחסים אך לא ברור לנו מה משתבש שם.

במקרים בהם אנחנו לא מצליחים להרגיש נוכחים ורגועים או אפילו ממש מרגישים רע, במתח, חרדה, כעס וכו . זאת מסמן לנו שאנחנו משלמים מחיר על האופן בו אנו מתמודדים עם המצב.

זה נכון באופן כללי לחיינו לא רק לעימותים אך עימותים הם מעין ריגעי שיא של אתגר עבורינו בגלל שלא רק אנחנו מעורבים בהם ויש בהם אלמנט של כפייה חיצונית עלינו. ולכן הם מאלצים אותנו להתמודד.

אז כשהבנו למה שווה לנו להתייחס לריגעי עימות כהזדמנות, ניכנס לאיך עושים את זה. 

אני אתן לכם את "הפרוטוקול" שיעזור לכם להתחיל ולהכניס מודעות לרגעים האלו. כמו כל דבר, ככל שמכניסים את ההרגל להתנהלות היומיומית שלכם, כך היכולת שלכם הולכת ומשתכללת ואתם מעמיקים את ההבנה שלכם את עצמכם.

אז הדרך החדשה בה אנו בחורים להרגיש לגבי "עימות" היא כמו להזדמנות. יכול להיות שזה יתחיל בספקנות ועם הזמן הרגש שתצליחו לחוש לקראת עימות יהיה יותר יותר חיובי...אולי אפילו התרגשות וסקרנות.

 אנחנו מגדירים את העימות כפער בינינו לבין האדם השני. 

מובן עכשיו שהפער הוא טבעי ובלתי נמנע מעצם היותנו ייחודיים=אנושיים ובעלי עולם פנימי תת מודע שכל מטרתו היא להגן עלינו. אז אפשר להתחיל בזה שיש כוונות טובות אך יש כשל שצריך לגשר עליו.

מה עושים כשיש פער? מנסים לגשר עליו: 

דבר ראשון - נציין את מה שמחבר בינינו - הערכה/ אהבה/ אמון/ רצון משותף/מטרה משותפת...

לדוגמא כשמדובר בבת/ן זוג: "אתה חשוב לי.. אני מעריכה אותך ורוצה כמוך שתרגיש זאת דרך מעשיי".

דבר שני - נשקף את החוויה שלנו וכך ניתן אופציה לצד השני להבין את המציאות שאנחנו חווינו.

"אני חוויתי את הרגע בצורה לא נעימה ואיך שדיברת אלי הרגיש לי פוגע ומזלזל" 

דבר שלישי - נבקש מהצד השני לשתף איך המציאות נחוותה על ידו ומה הוביל אותו ריגשית ומעשית לפעול כמו שפעל.

"איך אתה ראית וחווית את הרגע הזה ומה גרם לך לעשות כך וכך?" 

דבר רביעי - נשים דגש על הכוונה. 

כלומר, על כל צד לחזור לנוכחות ברגע, לנשום ולומר איזה רגש וכוונה הובילו אותו ואיזו תחושה הוא רוצה להעביר לצד השני.

"אני רציתי לתת לך תחושה של... הכוונה שלי הייתה אוהבת... מה הייתה הכוונה שלך ומה רצית להעביר לי בתחושה?"

רובנו באופן אוטומטי ניגשים לחפש אשמים וזה מתבטא בשפה מאשימה ובאופי שיחה מתווכח ותוקפני. 

לכן חשוב שנציין בגלוי "אנחנו לא מתווכחים על האמת או מחפשים מי אשם. המטרה שלי היא להבין את אותך ואת הכוונה שלך ושאתה תבין את הצד והכוונה שלי. מטרתינו המשותפת היא ללמוד מה כן הייתה רוצה שאני אבין וארגיש" 

בנקודה הזו התוקפות והדריכות מתרככות ומפנות מקום לאמפתיה וליכולת להבנה והזדהות. 

והדובדבן שבקצפת - עכשיו נוכל לצמצם את הפער, כשאנחנו קצת יותר מבינים אחד את השנייה. 

עכשיו כל צד יכול לפרט אילו מילים ומעשים בעיניו יתנו לו את התחושה שהוא רוצה לקבל מהצד השני. 

לדוגמא - "כשאת מניחה עלי יד ברכות אומרת לי שאת מעריכה אותי וצריכה שקט לעצמך כדי להרגע אני מצליח לקבל את זה בצורה שלא מרגישה לי כמו דחייה". 

מאחר וכל אחד מאיתנו ייחודי כך גם האופן שבו הוא צריך שידברו ויפעלו כלפיו והאופן שבו הדבר מפורש על ידו.

הדוגמא הכי טובה ומצחיקה היא המילים - ״אני אוהבת אותך״.

אנחנו נוטים להגיד את זה הרבה אבל לא באמת יודעים איך הצד השני מפרש את המילים, איך הוא צריך שיתנהגו ויתבטאו כלפיו כדי שזה יבטא עבורו את התחושה "אני אוהבת אותך", כפי שהוא צריך. 

יכול להיות שזה נשמע לכן/ם כרגע מסורבל וקשה לביצוע, במיוחד שזה מערב אדם נוסף, אך תתפלאו לגלות שאפילו אם מדובר באדם לא קרוב, האפקט מורגש באופן מיידי.

מאחר ואנחנו ייצורים ריגשיים הפועלים מתוך עולמינו הפנימי, התבנית שאני מציעה כאן, למעשה מתחשבת במנגנונים אלו ומשיגה שינוי מפתיע אפילו עם זרים. שווה לנסות ולתרגל. אך את הרווח הגדול ביותר נשיג עם הקרובים והאהובים שלנו, שם התסכול הוא הגדול ביותר, דווקא בגלל הקירבה והאהבה הגדולות.

למול אדם קרוב, נצליח עם הזמן לייצר שפה משותפת להתנהלות בזמן קונפליקט ונרוויח את צימצום הפער, יותר ויותר, ככל שנכיר את הצרכים הייחודיים של אותו אדם אהוב, הוא יכיר את שלנו ואנחנו.

גם בינינו לבין עצמינו נזכה לבטא בצורה טובה יותר מה אנחנו זקוקים ונזכה להוריד יותר ויותר את החשש לבטא את עצמינו בחופשיות ולקבל את מה שהכי מדוייק לנו מהאדם שאוהב אותנו. 

העצירה לגשר על הפער ולבטא את הצרכים שלנו מביאה לנו מודעות עצמית למה שקורה בתוכנו. מאחר ונדרש מאיתנו תהליך של חקירה עצמית כשאנחנו עוצרים לרכך את האוטומט, לוותר על מצב מלחמה ולהביע את הצרכים שלנו מתוך תחושה של חיבור. התהליך הזה מאפשר קבלה של האדם שמולינו ושל עצמינו בצורה טובה יותר.

איך זה קורה? נפתח מרחב בטוח ומכיל שמאפשר חשיפה של חלקים עדינים ורגישים. אם כל אחד הוא שונה וייחודי אז יש מקום להיות כזה וקל ובטוח לבטא את זה.

הקבלה ותחושת הבטיחות פותחות לנו גישה לרגש החבוי מתחת לפעולות האוטומטיות שלנו. אז אנחנו זוכים לגישה לחלק התת מודע המקודד בנו ריגשית ובמקום פשוט פעול נוכל לעצור להבין שישנם בכלל רגש ואמונות שעליהם יושבות הפעולות האוטומטיות.

אין תרופה גדולה מקבלה! למה?

בתור בני אדם, יצורים חברתיים, ריגשיים ומאוד הבעתיים, אנחנו משוועים לקבלה ע"י הסביבה שלנו. כאשר מקבלים אותנו מיד מתרככות בנו ההגנות, ההתנגדות והמתח הדרושים לנו במעמד שבו אנחנו לא יכולים להיות אנחנו.

הרבה עבודה ואנרגיה מושקעים במצב של חוסר קבלה שלנו. הכל מוחזק ומבוקר כדי שלא נטעה וניפול לאיום של הביקורת והמלחמה של חיפוש האשמים.

כשאנחנו מצליחים ליצור מרחב בטוח ומקבל של השונות שלנו, אנחנו מצליחים להרגע.

פיסית, ממש קורה בנו תהליך עיצבי של רגיעה המאפשר גישה מנטלית לתהליכים שלא התאפשרו לנו קודם לכן. לכן קבלה קריטית כדי לאפשר חשיפה של הרגש החבוי מתחת לאוטומט שלנו.

כשאנחנו מודעים לרגש שמפעיל אותנו אז הכוח חוזר אלינו.

המודעות שאנחנו מקבלים לכל מה שמתחולל בנו מאפשר לנו להתבונן בעצמינו, לזהות דפוסים שחוזרים על עצמם ולהבחין ברלוונטיות שלהם לחיים שלנו היום. אז נוכל לברר האם המחיר שאנחנו משלמים, בגלל חוסר ההתאמה למצב הנוכחי, הוא גדול מידי.

ככל שנתמיד בתהליך הזה נצליח להעמיק בהבנה של הרגש החבוי והאמונה העמוקה שחיה בנו. ואפילו יום אחד לבחור אחרת ברגש אחר באמונה חדשה ומשם בפעולות אחרות. 

זהו לא תהליך פשוט ויש בו המון אלמנטים מאתגרים אך הפוטנציאל רווח הוא אדיר!

המפתח הוא לאמץ את התהליך למערכות היחסים החשובות, ובקצב שלך להעמיק כמה שמתאפשר כל פעם. כמובן שעזרה ממטפל מצליחה להאיץ את התהליך העצמאי לכן אם יש לכם סוגיה בוערת כדאי מאוד להיעזר בעזרה חיצונית.